מעקבים מצולמים של המעורבים בדבר מהווים את הלחם והחמאה של החוקר הפרטי. מטבע הדברים, שאלת הפרטיות עולה בהקשרים הללו ביתר שאת.
כדי להבטיח שהראיות נאספות באופן שלא חוצה את גבולות החוק, חוקרים פרטיים חייבים להיות מעורים היטב בחוק הישראלי, ובמיוחד בסעיפי החוק להגנת הפרטיות.
המאמר הבא עוסק בשאלת הגבולות הללו, למשל: האם מותר לצלם אנשים ברחוב? ומה לגבי חצר הבית, מקום העבודה או חוף הים? ומהן המשמעויות עבור אופן הניהול של חקירות פרטיות?
היכן מותר לבצע מעקבים מצולמים?
החוק להגנת הפרטיות קובע כי אדם רשאי לצלם את זולתו, גם ללא ידיעתו, כאשר הוא מצוי ברשות הרבים (כלומר במרחב הציבורי), בתנאי שהצילום לא פוגע בכבודו.
מלשון החוק עולה כי מותר לצלם בסתר אנשים ברחוב, בפארקים ציבוריים ואפילו בחוף הים, כל עוד לא משתמשים בצילומים כדי להשפיל, לבזות או להטריד את המצולמים.
בניגוד לכך, חל איסור לצלם אדם כשהוא ברשות היחיד, כלומר בתחומי ביתו, כולל לעיתים במרחבים חיצוניים כמו חצר הבית ומפתן הדלת.
יחד עם זאת, בית המשפט נוטה להבחין בין דרישה סבירה לפרטיות לבין מה שנקרא "חשיפה מרצון".
למשל, אם אדם יוצא לחצר הבית כאשר היא פתוחה ולא מוקפת חומה או גדר גבוהה, הציפייה לפרטיות פוחתת, ולכן ייתכן שיהיה קל יותר להצדיק את המעקב.
איך חוקרים פרטיים מתמודדים עם מגבלות החוק בעת ביצוע מעקבים?
חוקר פרטי מקצועי חייב להיות בקיא בדיני הפרטיות ובתקדימים המשפטיים בתחום, בכדי לתכנן את המעקבים בצורה שתהיה אפקטיבית וחוקית.
מעקב מצולם שיבוצע בניגוד להוראות החוק עלול להוביל לקשיים ראייתיים בבית המשפט, ואף לחשוף את החוקר והלקוח לתביעות בגין חדירה אסורה לרשות היחיד, הפרת הזכות לפרטיות או הסגת גבול.
צוות מקצועי של משרד חקירות יידע איך להתנהל בזהירות ובדיסקרטיות מקסימלית, באופן שיאפשר את מיצוי חקר האמת וביסוס תשתית ראייתית מוצקה, תוך שמירה על זכותם של הנחקרים לפרטיות בד' אמותיהם.
חוקרים פרטיים מומחים למעקבים משתמשים בציוד מיוחד כמו אמצעי הסוואה ומצלמות שניתן להכמין במיקומים אסטרטגיים עד להשגת התמונה המפלילה, שתחשב על ידי בית המשפט "כאקדח המעשן".
מהם הסיכונים הכרוכים בביצוע מעקבים מצולמים במרחב הציבורי?
הסיכון המרכזי בביצוע מעקבים מצולמים הוא פסילת ראיות בבית המשפט, במקרה ומושא החקירה יצליח לשכנע את השופט שהצילומים הושגו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק להגנת הפרטיות.
עם זאת, בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קיים סייג לפיו בית המשפט רשאי להתיר שימוש בראיה מצולמת שהושגה תוך פגיעה בפרטיות מטעמים מיוחדים.
המשמעות היא שפסילת הראיות איננה גורפת, אך בכל זאת קיימת וודאות גבוהה לכך.
סיכון נוסף הוא גילוי דבר המעקב על ידי הנחקר, דבר שעלול להוביל אותו להגיש תלונה במשטרה ואפילו לתבוע את החוקר ו/או הלקוח שהזמין את החקירה.
במיוחד בתיקים רגישים וכאשר הצילומים בוצעו באזורים שנחשבים ל"שטח אפור" (כמו מפתן הדלת וחצר הבניין), גילוי המעקב עלול להוביל לעימותים מילוליים ואף פיזיים.
במקרים הללו, מלבד הסיכון הפיזי והמשפטי, החוקר והלקוח מסתכנים בפגיעה במוניטין האישי והמקצועי.
הסיכונים הללו מדגישים ביתר שאת את ההכרח של חוקרים פרטיים להתנהלות מחושבת, שקולה ומאוזנת במסגרת מגבלות החוק.
באילו סוגי חקירות צריך להיזהר במיוחד בביצוע מעקבים?
מטבע הדברים, חקירות בגידה נחשבות למאתגרות ביותר בהקשר של האיזון בין הרצון להשיג ראיות חותכות לבין ההכרח לפעול בהתאם לדרישות החוק.
בחקירה פרטית שעוסקת בבירור חשד לחוסר נאמנות מצד בן או בת זוג, המפגשים האסורים נעשים בדרך כלל במרחבים הפרטיים והאינטימיים ביותר, לרבות בחדר השינה. חשוב לדעת שחל איסור חמור על צילום אדם במצב אינטימי או מביך.
היות והמרחבים הללו הם מחוץ לתחום, החוקר הפרטי צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים ולגיטימיים כדי להשיג את הראיות הנדרשות.
חקירות העוסקות בחשד להונאות ביטוח מהוות מקרה נוסף שבו הפעילות הנחשדת נעשית בעיקר בבית. למשל, כשמושא החקירה טוען לאובדן כושר עבודה מסיבות שחוטאות לאמת.
גם במקרה הזה, החוקר הפרטי יידרש לחשיבה מחוץ לקופסה, למשל על ידי השגת צילומים של אובייקט החקירה כאשר הוא מבצע פעולות גופניות שאינן עולות בקנה אחד עם דיווחו העצמי אודות מצבו הבריאותי.
מה חשוב לקחת בחשבון כשבוחרים במשרד חקירות פרטיות?
כשפונים למשרד חקירות פרטי, הדבר הראשון שצריך לקחת בחשבון הוא שעבודה מקצועית שנעשית באמצעים לגיטימיים וחוקיים עשויה לקחת זמן. לכן צריך להתאזר מראש באורך רוח וסבלנות.
מומלץ בחום שלא לנסות "לעגל פינות" ולקצר תהליכים, אלא לאפשר לחוקר הפרטי לבצע את עבודתו.
חוקר פרטי שפועל ביושרה מקצועית ועוקב באדיקות אחר מגבלות החוק מיטיב עם האינטרסים שלכם לטווח הארוך.
הישמרו מחוקרים שמבטיחים הבטחות מפוצצות. חוקר מהימן ומקצועי יצייר לכם את התמונה האמיתית מבלי לייפות את המציאות.
